<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער נ'</h1>
<h2>דף ק:</h2>
דין מי שמוכר את האילנות לקציצה והוציאו פירות תדע שאם היה תנאי כדי שיקצץ אותם הלוקח מיד ולא ימתין והוא לא קצץ אותם מיד עד שהוציאו פירות דין הוא שיהיו אותן פירות לבעל הקרקע בין שיהיו אותן האילנות מועטים בין שיהיו אותן האילנות מרובין. אבל אם היה התנאי שיקצץ אותן הלוקח כל זמן שירצה ולא הספיק לקצץ עד שהוציאו פירות דין הוא שיהיו הפירות לבעל האילנות בין שיהיו האילנות מועטין בין שיהיו מרובים. אבל היכא שלא התנו ביניהם לא כך ולא כך והיה הדבר סתם אם היו הפירות מועטים כ"כ שאינן חשובין הרי הן לבעל האילן אבל אם הם כ"כ שהם דבר הראוי הרי אלו חולקים יטול זה מחצה וזה מחצה, כדגרסינן המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו לבעל הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר ארצי גדלה וזה אומר עצי גדלו יחלוקו ומפרשינן היכי דמי אי דאמר ליה קוץ לאלתר אפילו פחות מכדי רביעית נמי לבעל הקרקע הוא דהוי אי דא"ל כל אימת דבעית קוץ אפילו רביעית נמי לבעל הזיתים. לא צריכא דא"ל סתמא דפחות מרביעית לא קפדי אינשי. ופי' רביעית לסאה דצריך שיהא כשער הזיתים שיצא מהן רביעית לוג שמן ורביעית זה צריך שיהא לאחר ההוצאה דאמר ריש לקיש רביעית שאמרו חוץ מן ההוצאה.
